הבלוג של ינון פרק

אחד הקשיים בלימוד שפה חדשה הוא ללמוד את כל המילים - במקום מיטה לדעת להגיד bed ובמקום שולחן table זה תיק רציני. ועד כמה שזה נראה קשה האתגרים האמיתיים הם להבין את המילים שלא קיימות בשפת האם שלך ולהבין את הדרכים החדשות לשאול את השאלות.

כך כשאנחנו עוברים מ Windows ל Linux ברור שנצטרך להתרגל לכתוב ls במקום dir כל פעם שרוצים להציג את רשימת הקבצים. אבל הרבה יותר מוזר יהיה הרגע שנשאל "איך מגיעים לכונן D". ההבנה שכונן הוא בעצם תיקייה ושאנחנו צריכים לעשות פעולת mount כדי שנוכל לגשת לכונן הזה היא יותר ממה שרציתי לדעת.

ואפילו יותר מסובך יהיה להתרגל ללכת קודם כל לשורת הפקודה במקום לממשק הגרפי כדי לפתור בעיות, או להתרגל לעבוד בתור משתמש רגיל במקום בתור מנהל מערכת. העניין הוא שהדברים הולכים יחד ועד שלא מתרגלים לעבודה משורת הפקודה או לעבודה בתור משתמש רגיל קשה לראות את ההיגיון בהרבה מאוד בחירות אחרות של המערכת. אין תשובה קלה לשאלה "מתי מדברים ב Past Perfect Simple", כי לפני שעונים עליה צריך להתרגל לדבר אנגלית.

בעקבות פוסט שהעליתי לפני כמה ימים נגד הדרכות בזום לא מעט אנשים מיהרו להגיב שלא הכל רע בזום וזו דווקא אחלה פלטפורמה. והאמת שהם צודקים בהרבה מקרים זום היא אחלה תוכנה. אני מנוי משלם ומאוד מרוצה של זום עוד הרבה לפני הקורונה וכנראה אמשיך הרבה אחרי. הבעיה היא לא בזום אלא בשימוש לא נכון שאנשים עושים בה.

אז בשביל שלא נצא עם הרגשה שלילית הנה כמה דברים שעובדים לי ממש טוב בזום ושווה גם לכם לנסות:

ים מסיקה פירסם לפני כמה ימים אוסף מדליק של חומרי לימוד ותרגולים ללימוד פייתון (להורדה מהקישור הזה). אחד התרגילים שאהבתי משם היה לבנות קוד שידמה מעגל חשמלי.

אחד ההבדלים שמתכנתים מאוד רגישים אליו בין שפות תכנות הוא היכולת לבצע בקלות פעולות מסוימות בשפה אחת, כאשר בשפה אחרת צריך לעבוד מאוד קשה בשביל לקבל את אותה התנהגות. כמה דוגמאות שקופצות לראש:

לכל פונקציה ב JavaScript יש מאפיין משם length שמחזיר כמה פרמטרים הפונקציה מצפה לקבל. ב Python קצת יותר קשה לגלות את זה אבל עדיין אפשרי עם חבילת inspect, ב Ruby יש לכל פונקציה מאפיין בשם arity שמחזיר את הערך וב Clojure אנחנו צריכים לקפוץ שמיניות באוויר בשביל למצוא אותו.

הפונקציה merge של Hash ממזגת בין שני מילונים ב Ruby ומאפשרת לנו בקלות להחליט מה לעשות עם ערכים מתנגשים. כך קוד רובי הבא יכול לשלב בקלות ערכים משני מילונים למילון שלישי:

a = { a: 10, c: 30 }
b = { a: 5, b: 20 }
res = a.merge(b) {|k, v1, v2| v1 + v2 }

# now res is: { a: 15, b: 20, c: 30 }

בפייתון קל מאוד לשלב שני מילונים שאין ביניהם ערכים מתנגשים עם כתיב שתי הכוכביות:

a = { 'a': 10, 'c': 30 }
b = { 'b': 20 }
res = dict(**a, **b)
# now res is: { 'a': 10, 'b': 20, 'c': 30 }

אבל זה לא מה שרצינו ובשביל לשלב את המילונים עם פונקציית חיבור שלנו נצטרך להתאמץ יותר ולכתוב לולאה מסודרת.

ויש עוד מאות כעסים קטנים כאלה בכל מעבר בין שפות, וזה בסדר. שווה לזכור שבכל מעבר כזה בין שפות מאוד קל למצוא חבילות שסוגרות את הפער. גם אם ל JavaScript אין את random.randint של פייתון, אנחנו עדיין יכולים לקבל פונקציונאליות זהה מ lodash; חבילת mergedict של פייתון מאפשרת לשלב בצורה אלגנטית בין מילונים ולקבוע מה לעשות עם ערכים מתנגשים בקלות ממש כמו ב Ruby.

ההבדלים האמיתיים בין שפות הם לא בפונקציה מסוימת שנמצאת או לא, אלא בגישה ובהשקפת עולם שונה: האם יש Type System? האם הוא מחייב? האם יש Class-ים? האם יש הגבלה על עומק הרקורסיה? איך בונים קוד מקבילי או מבוזר? האם זה מתקמפל? האם זה רץ על המכונה אליה אני מכוון?

(וכמובן חוץ מבחירת שפה ברוב הפרויקטים נצטרך לעשות בחירה הרבה יותר קשה ולבחור Framework. אבל זה כבר סיפור ליום אחר).

אחת הטכניקות הטפשיות (אך מפתות) של אבטחת מידע היא לבנות מנגנונים שיהיה קל מאוד לעקוף אותם ויעצרו רק את האנשים שאין להם כח להתאמץ יותר מדי. השבוע למדתי במקרה על דרך קלה לזהות גולשים שמשתמשים בסלניום כדי להפעיל בצורה אוטומטית אתרים: מסתבר שסלניום או יותר נכון ה chromedriver שהוא מפעיל מוסיף Cache לכל דף - אני לא לגמרי בטוח מה הוא שומר ב Cache הזה - אבל את ה Cache הוא שומר במפתח עם שם מוזר שמתחיל ב $cdc. לסקרנים שביניכם הנה הקוד שיוצר את ה cache בכרומדרייבר:

function getPageCache(opt_doc, opt_w3c) {
  var doc = opt_doc || document;
  var w3c = opt_w3c || false;
  // |key| is a long random string, unlikely to conflict with anything else.
  var key = '$cdc_asdjflasutopfhvcZLmcfl_';
  if (w3c) {
    if (!(key in doc))
      doc[key] = new CacheWithUUID();
    return doc[key];
  } else {
    if (!(key in doc))
      doc[key] = new Cache();
    return doc[key];
  }
}

ומה שמעניין הוא שאנשים משתמשים במפתח הזה כדי לזהות האם הגעתם דרך סלניום והאם אתם מנסים להריץ דפדפן בצורה אוטומטית על האתר שלהם. זה לקח עוד שלוש דקות אחרי זה כדי למצוא את הפוסט מסטאק אוברפלו שמסביר איך לערוך את הקובץ הבינארי של chromedriver כדי לגרום לו להפסיק לשלוח את המשתנה ולעקוף את החסימה.

מנגנוני הגנה מסוג זה נקראים הרבה פעמים Security By Obscurity והרעיון שלהם שהם מצליחים לבלבל אותנו כדי שהבוס יחשוב שהמערכת מאובטחת, אבל לא מצליחים לעצור אף תוקף אמיתי. מנגנון אמיתי לזיהוי רובוטים יצטרך להיות הרבה יותר יצירתי מחסימה של תוכנות לפי Fingerprints כי כל מי שמספיק חשוב לו לקבל את המידע ימצא את הדרך לבטל את ה fingerprints בתוכנה שלו. זיהוי רובוטים אמיתי יחייב אותנו לזהות התנהגות של רובוטים וזה כבר הרבה יותר קשה.

יום אחד נצטרך להבין איך הקורונה דחפה אותנו להחליף שיטת לימוד לא מאוד יעילה בשיטה אחרת הרבה פחות יעילה. עד שזה יקרה ולכבוד הסגר השני בואו ניקח רגע להבין מה אנחנו מרוויחים ובעיקר מפסידים מכל הזומים האלה.

לפני כמה ימים במסגרת כתיבת פרק פנדס חדש לקורס פייתון שבאתר (יעלה עוד כמה ימים אל דאגה, עכשיו בעריכות), רציתי לצייר גרף שמתאר כמה שילמו כל נוסעי הטיטאניק על הכרטיסים שלהם. כן, מסתבר שגם את פרטי נוסעי הטיטאניק אפשר למצוא היום בקלות ברשת, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.

בגלל שכל אחד שילם מחיר קצת שונה היה נוח לחלק את המחירים לקבוצות עם pd.cut וכך הגעתי לקוד הבא:

import pandas as pd

url = 'https://raw.githubusercontent.com/guipsamora/pandas_exercises/master/07_Visualization/Titanic_Desaster/train.csv'
titanic = pd.read_csv(url)

s=pd.cut(titanic['Fare'], bins=[0, 10, 20, 50, 100, 1000], right=True)
data = s.value_counts()

print(data)

אבל להפתעתי התוצאה לא כללה את כל המחירים. הנה מה שקיבלתי מההדפסה:

(0, 10]        321
(20, 50]       216
(10, 20]       179
(50, 100]      107
(100, 1000]     53
Name: Fare, dtype: int64

והנה מאפייני הטיטאניק:

In: titanic['Fare'].describe()
Out:

count    891.000000
mean      32.204208
std       49.693429
min        0.000000
25%        7.910400
50%       14.454200
75%       31.000000
max      512.329200
Name: Fare, dtype: float64

קל לראות שבחלוקה לסלים בשביל לצייר את הגרף איבדנו 15 נתוני כרטיסים.

והשאלות: לאן נעלמו 15 נתוני כרטיסים? באיזו שורה הבעיה? ומה השינוי הקטן שאפשר לבצע כדי לתקן אותה?

לפעמים דווקא תרגילים פשוטים עוזרים לנו להתמקד ולקבל רעיונות לשיפור, שאחרי זה נוכל ליישם אותם גם במקרים יותר מורכבים. כך קרה לי עם דוגמת הריפקטורינג הבאה שמתחילה פשוט אבל מהר מאוד מסתבכת.

בתחומים רבים ובמיוחד אצלנו בהייטק, בסיס תיאורטי חזק הוא תנאי הכרחי להתקדמות. אם אתה לא יודע מה זה סיבוכיות זמן ריצה יהיה לך קשה מאוד לראות את ההבדל בין אלגוריתמים שונים בהיבט הזה. וגם מצד שני - אם את מבינה טוב את התיאוריה של תכנות מונחה עצמים ו Design Patterns יהיה לך קל מאוד להיכנס לשפת תכנות חדשה שעובדת בפרדיגמה זו.

מה שאנשים לא תמיד מספרים זה שהם עבדו מאוד קשה בשביל לקבל את הבסיס התיאורטי החזק שלהם, וכן חלק גדול מהזמן זה היה משעמם. הרבה יותר כיף לרוץ לפתור בעיות בתכנות או לכתוב איזה בוט חמוד לטלגרם מאשר ללמוד קורס באלגברה לינארית או הסתברות.

בקישור הזה: https://github.com/ossu/computer-science

יש רשימה של קורסים חינמיים לגמרי שילמדו אתכם את כל התיאוריה המשעממת של מדעי המחשב. זה ייקח שנתיים וממה שהצלחתי להתרשם לא ילמד אתכם לכתוב בוט לטלגרם. ובכל זאת זה מסלול הרבה יותר חכם מכניסה לבוטקמפ שילמד אתכם תוך שלושה חודשים את כל הטכנולוגיות שאתם צריכים (מאפס לעבודה או משהו כזה).

לפני הטכנולוגיות המדליקות; לפני מיומנויות למידה; לפני עבודת צוות; לפני גיט וריאקט ופייתון ו Node ו Full Stack ו Machine Learning יש בסיס תיאורטי חזק שאתם צריכים לקבל כדי שתוכלו להסתדר בעולם הזה ולתקשר בצורה מקצועית עם האנשים שסביבכם. המחשבה שמספיק פרויקט אחד טוב כדי למצוא עבודה ולהסתדר היא נאיבית. גם אם לפעמים זה עובד, בטווח הרחוק כשהטכנולוגיה משתנה זה לא מספיק להיות מסוגל "ללמוד לבד". צריך גם בסיס חזק שאפשר ללמוד ממנו.

אחד היתרונות בעבודה עם שפה דינמית הוא שמאוד קל לטעון קבצים שאולי לא ידעתם על קיומם בעת כתיבת הקוד וכך לקבל מערכת יותר גמישה - מערכת שבשביל להרחיב אותה כל מה שצריך זה לשים עוד קובץ בתיקיה מסוימת ובאופן אוטומטי המערכת מקבלת יכולות חדשות.

בשביל לבנות מערכת מבוססת פלאגינים כל מה שאנחנו צריכים זה להחליט (עם עצמנו) על דרך בה המערכת הולכת לתקשר עם הפלאגינים, להחליט על מבנה עבור הפלאגינים ועל תיקיה עבורם ולצאת לדרך.

בפוסט זה אראה דוגמה פשוטה לכתיבת מערכת מבוססת פלאגינים שטוענת את כל התוספים מתיקיה בתוך תיקיית הפרויקט בזמן העליה ומפעילה את הקוד מהתוספים לפי ההגדרות של כל תוסף.