טיפים קצרים וחדשות למתכנתים
יותר מדי חברים שלי שהם פרילאנסרים או בעלי עסק המבוסס על תוכנה מחזיקים את הקוד שלהם בארון: על המחשב, מסונכרן ב Dropbox, על שרת שלהם או במיליון מקומות לא מתאימים אחרים.
בעולם התוכנה הדרך הטובה ביותר לשמור על קוד היא במערכת ניהול גרסאות ייעודית, והכי נוחה לשימוש היום היא המערכת שמציע Github.
הגישה הדקלרטיבית של React מאוד עוזרת לחשוב על היישום ולתכנן את מה שמופיע על המסך, אבל לפעמים יש קוד שפשוט הגיוני לכתוב אותו פקודה אחר פקודה (אימפרטיבי). קודם תציג את התיבה, ואז תתיחס לקלט מהמשתמש. איך נממש מנגנון דומה בריאקט?
בעבר מתכנתים רבים השתמשו במאפיינים מסוג onClick על הכפתורים כדי לחבר קוד לאירועים. לימים, המעבר לפיתוח מונחה עצמים די ביטל אפשרות זו, מאחר והפונקציות כבר לא היו זמינות באופן גלובלי (אלא רק כשדות של אוביקטים).
אבל קשירת אירועים מתוך HTML עדיין נראית כרעיון טוב במצבים מסוימים. זה נוח שהכל נמצא במקום אחד (לראיה הפופולריות של ריאקט). בפוסט זה נבנה מנגנון bindings פשוט בעצמנו ואני מקוה שזה יעזור לכם להבין איך מנגנונים כאלה בנויים.
אין על אוטומציה, ולמרות זאת לפעמים יש משימות קטנות שנשארות אתנו בביצוע ידני הרבה זמן. לפעמים מתוך עצלות, לפעמים סתם לא בטוחים איך לגשת לזה. כך היה הסיפור שלי עם תאריכי פרסום לפוסטים.
קוראים וותיקים יודעים שאני מעלה פוסטים פעמיים בשבוע בימי שני וחמישי. הכתיבה מבוצעת איפשהו באמצע וכל פעם שאני כותב פוסט אני פותח יומן לראות מה התאריך של יום שני או חמישי הקרוב וקובע פרסום מושהה.
ואז למדתי יוניקס.
מתכנני בתי הספר שלנו ראו לנגד עיניהם חברת מופת של פועלים, שבבוקר הולכים למפעל לייצר ואחר הצהריים חוזרים הביתה לזמן איכות עם המשפחה ושיחות פילוסופיות על החיים. שיטת הלימוד והתכנים נבחרו בקפידה כדי לייצר אנשים שירגישו בנוח בסגנון החיים הזה.
את החינוך לעבודה במפעל אנו רואים במתודה: חלוקת התלמידים לכיתות לימוד לפי גיל עם התקדמות בכל שנה לכיתה הבאה (בדומה לפס-ייצור). חלוקת זמן הלימוד לשעורים והפסקות עם השעון שעוזר להפריד ביניהם. וכמובן המבחנים האחידים שתפקידם למיין את התלמידים כשם שבוחנים איכות של תוצרים בפס הייצור.
את החינוך לערכים אנו רואים בתכני הלימוד עצמם: נסיון להקנות לכל ילד בסיס בלשון, היסטוריה, ספרות, תנ"ך וכמובן מקצועות הדגל אנגלית ומתמטיקה. הרעיון שקיים סט ידיעות שכל אדם בחברה צריך לדעת כדי שיוכל לתקשר ולדון עם חבריו על הנושאים החשובים באמת.
הבעיה הגדולה של בית הספר היא שהעולם כבר לא נראה כך. המדינות המודרניות מקיימות כלכלה בתר תעשייתית בה המפעל נדחק לשוליים ועיקר הייצור הוא בתעשיות עתירות ידע, פנאי, אומנות, חינוך ושירותים. אנו מגדלים דור של פועלים לעולם שאין בו יותר מפעלים, והגיע הזמן לעצור את זה.
מהפכת המידע ששינתה וממשיכה לשנות את העולם משפיעה על עתיד התעסוקה ואופן החיים של כל אחד ואחת מאתנו. לאור שינויים אלו, מקוממת במיוחד הבחירה הנמשכת של מערכת החינוך לשקוע בגעגועים לעולם של אתמול.
בתי הספר שלנו, לא רק שאינם מכינים את התלמידים לעולם המודרני, אלא הם מיועדים להרס בדיוק אותם הכישורים הדרושים להצלחה. במקום להציע תיקונים אני רוצה להציע מודל חלופי לחינוך הדור הבא, שייתן להם סיכוי אמיתי לקחת חלק בעולם התעסוקה העתידי.
בזכות אוסף ספריות ענק, יש המון דברים מדליקים שאפשר לכתוב עם Python. הנה כמה רעיונות לבוגרים הטריים של קורס Python שלנו להמשך הדרך.
לאחרונה רוב קוד התקשורת שאני כותב לא משתמש ב jQuery אלא ישירות ב XMLHttpRequest. התמיכה בדפדפנים טובה, יש את כל היכולות והממשק מאוד נוח. רק מה, יש מספר כותרות שצריך לזכור להוסיף לבקשות כדי שספריות צד השרת שלכם ידעו למה אתם מתכוונים כשאתם שולחים הודעה, כותרות ש jQuery מוסיף באופן אוטומטי לכל הודעה.
לא הרבה מפתחים מתאהבים ברדוקס מהרגע הראשון, ובמיוחד בולט הדבר בקורסים כשאנשים מסתכלים בפרצוף עקום על הספריה המוזרה הזאת. אבל האמת היא שחווית הפיתוח עם רדוקס היא ממש פשוטה כשניגשים נכון לדברים. ניקח לדוגמא פיתוח משחקון בול-פגיעה. נסו להנות מהדרך.
כנראה שלא, והסיבה המרכזית היא חוסר שקיפות. ככל הנראה הוא יעשה הכל כדי למכור את האוטו, כולל להסתיר את כל הפגמים שלו. בעסקים שקיפות היא הדרך הטובה ביותר לייצר עסקאות איכותיות בהן כל הצדדים מרוויחים, אז למה שקיפות היא הדבר הראשון שעסקים מוותרים עליו?