הבלוג של ינון פרק

נסיים את המדריך בחיבור עם ורסל לצורך העלאת האתר שכתבנו לאינטרנט.

משתמשים הם חלק חשוב מכל אפליקציה מעניינת שנרצה לכתוב. השירות auth0 הוא דרך מעולה להוסיף תמיכה מהירה בחשבונות משתמשים לכל אפליקציה ויש להם אינטגרציה טובה גם עם next.js. בחלק זה נוסיף למערכת הפוסטים שכתבנו תמיכה במשתמשים כך שבאופן אוטומטי פוסטים יהיו שייכים רק למשתמשים שכתבו אותם.

בואו נחזור לתפריט העליון שכתבנו באפליקציה. אם עקבתם אחרי המדריך והתרגילים צריכות להיות לכם שתי גירסאות לקומפוננטה זו - גירסת קומפוננטת צד-שרת של התפריט העליון, שמחפשת בצורה דינמית את כל התיקיות שמייצגות "דפים" ומציגה תפריט שמיוצר אוטומטית מהדפים הקיימים, וגירסת קומפוננטת צד-לקוח שמשתמשת ברשימה קבועה של דפים אבל כוללת עיגול קטן ליד הדף הפעיל.

בחלק זה נראה איך לשלב את שתי הקומפוננטות כדי ליהנות מהטוב משני העולמות - גם לקבל תפריט שנוצר דינמית מתוך התיקיות בשרת, וגם לקבל סימון לנתיב הפעיל בעזרת JavaScript בצד לקוח.

בחלק הקודם של המדריך בנינו רשימת פוסטים שנוצרה בצורה סטטית על השרת בעזרת סקריפט seed.ts. הכח האמיתי של next.js הוא האינטגרציה בין קוד צד שרת לקוד צד לקוח, שעובדת כמעט בלי שנשים לב שיש פה רכיבי תוכנה שרצים על מכונות שונות. בואו נראה איך זה עובד דרך הוספת טופס ליישום שיוסיף פוסט חדש לעמוד הפוסטים.

חיבור אפליקציית Next.JS לבסיס נתונים הוא הנקודה הכי מלהיבה בעבודה עם Next.JS שכן בזכות קומפוננטות צד-שרת מאוד קל לשלוף מידע מבסיס נתונים. בואו ננסה את זה.

אחד האתגרים המשמעותיים בפיתוח Single Page Application ושימוש ב JavaScript Frameworks היה תמיד הניווט בין דפים. בפעולה הרגילה שלו בדפדפן כל פעם שעוברים לדף חדש באתר הדפדפן טוען קובץ HTML חדש ואת כל הנכסים שלו ומציג את התוכן החדש, וכמובן מנקה את כל הזיכרון של ה JavaScript. הבעיה ביישומי Single Page Applications, או אולי יותר נכון להגיד היתרון ביישומים כאלה, הוא שעכשיו אין צורך לטעון את כל הדף מחדש במעבר בין דפים, ושבעזרת JavaScript אפשר לתת למשתמש הרגשה של מעבר בין דפים בלי לעבור דרך מנגנון זה בדפדפן, וכך לקבל ביצועים הרבה יותר טובים.

זוכרים את useState שלא עבד לנו בפרק הקודם? בפרק זה נבין למה ונלמד עוד טיפ על הארכיטקטורה של next.js.

השבוע הבלוג יצא לפגרה אבל כדי לא להשאיר את תיבת המייל שלכם ריקה מדי אשלח במהלך התקופה מדריך next.js שכתבתי מראש. מקווה שתמצאו אותו מועיל ונחזור אחרי חנוכה בכוחות מחודשים.

הקוד הבא היה אמור לבדוק אם קיים ורקטקס עם הערך bob במאפיין name, ואם לא קיים ליצור חדש, אבל הוא לא עושה בדיוק את מה שרצינו. מה עושה הקוד, מה הבעיה ואיך נתקן אותו?

g
  .V()
  .coalesce(
    __.has('person', 'name', 'bob'),
    __.addV('person').property('name', 'bob')
  )
  .iterate()

בפרויקט Node.JS שעבדתי עליו מצאתי את השורה הזאת:

const [host, port] = address.split(':');

והמשימה היתה להוסיף פורט ברירת מחדל, כך שאם הכתובת לא מסתיימת בנקודותיים ומספר נשתמש בברירת המחדל 8080.

התיקון הקל הוא בסך הכל:

const [host, port = '8080'] = address.split(':');

התיקון הקשה היה להתמודד עם כל שאר הדברים שמשתמשים יכלו להכניס בתוך address, למשל להבין שמשתמשים יכולים לכתוב http בהתחלה, להוסיף נתיב, לטעות בשם של ה host, לכתוב כתובת IP לא תקינה או מיליון טעויות אחרות בסגנון. קוד טוב צריך להפריד בין המנגנון שמפענח את הקלט למנגנון שעושה משהו עם הקלט המפוענח, ולאפשר לכל אחד משני המנגנונים לדווח שגיאות בצורה שתתאים הכי טוב למשתמש. שינוי כזה הוא קשה כי השורה היתה קבורה בפונקציה של עשרות שורות והמנגנונים היו מעורבבים יחד.

כשיש סט בדיקות טוב אנחנו מרגישים בנוח לבצע גם תיקונים קשים, אפילו כאלה שדורשים ריפקטורינג משמעותי.

לצערנו ברוב המערכות כשהמנגנונים השונים בקוד מעורבבים יחד, זה בא יחד עם זה שלמערכת אין בדיקות ויש המון מקרי קצה לא מתועדים, כך שהתיקון הקשה נראה כמעט בלתי אפשרי.

כן שווה לזכור שהתיקון הקשה לא יהיה התיקון הקשה האחרון בקוד. אם בכל זאת אנחנו מקבלים הזדמנות לבצע אותו, כדאי לנצל אותה כדי לכתוב סט בדיקות עבור התיקון הקשה הבא.