הבלוג של ינון פרק

רידאקס טולקיט היא מהספריות האלה שמצליחות לעשות את הדבר הנכון בלי יותר מדי רעש וצלצולים, ולהפוך משימה שקודם היתה קשה למשהו הרבה יותר נעים. בואו נראה איך עובדים איתה ובמה היא עוזרת.

השקענו כבר כל כך הרבה...

כל הלקוחות שלנו מחכים לפיצ'ר הזה...

זה ממש כמעט עובד...

אם המשפטים האלה נשמעים לכם מוכרים זה לא במקרה. רוב האנשים, הצוותים והארגונים לא אוהבים להיכשל, וכשמשהו לא הולך בכיוון הרצוי הנטיה הטבעית היא להתעקש ולהמשיך. וזה נכון במיוחד בצד הטכני. הרי אותו פיצ'ר שאנחנו מנסים לבנות כבר קיים איפשהו באיזושהי מערכת בעולם, אז מה פתאום רק אני לא מצליח לבנות אותו? מה פתאום רק הצוות שלי לא מצליח לבנות אותו? ומה זה אומר עלינו?

וזו לא שאלה של מחירים. המשמעות של כישלון היא לא שאני מסתכל על העלות ובוחר לא להתקדם עם הפיצ'ר. המשמעות של כישלון היא שאני עובד ועובד ולא רואה תוצאה. המשמעות היא חור שחור של באגים, בו כל צעד קדימה לוקח אותי שני צעדים אחורה. כישלון טכני זה להבין אחרי חצי שנה של עבודה שבעצם אין לך מושג מה אתה עושה. זה להבין אחרי חצי שנה של עבודה שבעצם למתכנתים שלך אין מושג מה הם עושים. שברגע הזה, זה לא משנה אם נקבור את כל מה שעשינו בחצי שנה האחרונה ונתחיל מחדש או נמשיך מאיפה שאנחנו נמצאים - כמות העבודה עד לסיום תהיה זהה.

בתפיסת העולם של רובנו זאת מסקנה יותר מדי קשה לעיכול.

לבעיה הזאת יכולים להיות רק שני פיתרונות: אנחנו יכולים להחליט שאצלנו לא יהיו כישלונות טכניים. שכשמתכנתים מתחילים לעבוד על פיצ'ר מסוים הם חייבים להגיע לתוצאה עובדת; או שאנחנו יכולים להחליט לאמץ את הכישלונות כחלק מתהליך הפיתוח, ולבנות מנגנונים שיזהו אותם ויהפכו אותם לנסבלים.

בפיתרון הראשון, דרך טובה לא להיכשל היא לעודד אנשים לעשות פחות: לגייס מתכנתים שמעדיפים לקחת פחות סיכונים, לעבוד רק על פיצ'רים שאפשר לסיים מהר, ליצור תהליך פיתוח שבו כל פיצ'ר עובר 20 שלבים של ביקורת ואיפיון לפני שמגיע לצוות הטכני, וככה כשזה כבר מגיע הכל לעוס ומוכן לפיתוח. לא יכול להיכשל. ארגונים שרוצים ללכת יותר רחוק בדרך הזאת יכולים לייצר מדדי איכות כמו "כמה באגים תיקנת היום" או "כמה פיצ'רים מימשת השבוע" ואפילו להעניש על תקופות ארוכות בלי פיצ'רים.

בפיתרון השני , בשביל להתמודד טוב יותר עם כשלונות אנחנו יכולים להפוך אותם למשהו יותר יום יומי: אנחנו יכולים להציע תקשורת טובה יותר בין צוותי הפיתוח לצוות הפרודאקט; אנחנו יכולים להצמיד לכל פיצ'ר, יחד עם האיפיון, גם מגבלת זמן שאחריה לא נמשיך לעבוד עליו; אנחנו יכולים לתת למתכנתים לעבוד על כמה פיצ'רים במקביל ולראות איזה כיוון מושך אותם יותר ועל איזה פיצ'רים אף אחד לא רוצה לעבוד, ואולי אותם לקבור. בקצרה ליצור תרבות בה מתכנתים ירגישו נוח להגיד "כרגע אין לי מושג איך להתקדם עם הפיצ'ר הזה. בואו נשים אותו בצד ואולי בעתיד נחזור אליו".

תרבות ארגונית נטולת כשלונות נותנת למנהלים שקט נפשי. תרבות ארגונית שמחבקת כשלונות נותנת למתכנתים חופש יצירתי ומאפשרת פיתוח מערכות טובות יותר, בגלל שיהיה לנו יותר קל לקחת סיכונים שמיטיבים עם המוצר. היא גם מורידה לחץ ומאפשרת למתכנתים להתרכז בעבודה ולא לחפש קיצורי דרך רק בשביל לסמן "וי" על עוד פיצ'ר. כמתכנת, זאת התרבות הארגונית שאני מעדיף לעבוד בה.

ביום 7 של Advent Of Code האחרון קיבלו את פנינו חבורה של סרטנים שניסו להגן עלינו מלוויתן תוקפני. בשביל לעשות את זה הם היו צריכים למצוא מקום טוב לעמוד בו.

זה התחיל כמו רעיון טוב, הם תמיד מתחילים ככה. מוציאים את זה מפה ומחברים את ההוא לשם והכל יעבוד. שלושה חודשים אחרי ואתה עדיין רודף אחרי באגים, מרגיש כמו בלולאת זמן ומשחק את אותו יום בהילוך חוזר.

ועכשיו מה? להחזיר את המפתחות? לזרוק עבודה של שלושה חודשים? ואולי אנחנו כמעט שם?

לולאות באגים כאלה הן בעיה אמיתית. הן יכולות לשאוב גם מתכנתים טובים, והן תמיד מטעות. בכל נקודה קל לראות את הבאג הבא, או את הדבר הבא שצריך לעשות כדי למצוא את הבאג הבא; אבל אף פעם אי אפשר לדעת מתי או אם בכלל נגיע לסוף הדרך. קצת כמו גירסה זדונית של ממשק הגלילה האינסופי בפייסבוק.

פיתרון שהייתי שמח לראות לסיפור הזה קשור להערכות זמנים: כמו שמנהלים מבקשים ממתכנתים הערכה כמה זמן ייקח לבנות פיצ'ר מסוים, נרצה שאותם מנהלים יוכלו לשקף כמה זמן פיצ'ר מסוים שווה להם. נגמר הזמן? שמים בצד את מה שעשינו ועוברים לדברים אחרים.

נקסט!

אפוורק הוא אתר לגיוס מתכנתים פרילאנסרים. בעולם פיתוח ווב המדינות המככבות שם הן הודו ואוקראינה והמחירים נעים בין 20 ל 50 דולר לשעה. מה שהופך את אפוורק לכל כך מוצלח הוא הליך הגיוס המהיר - בעוד שאם נרצה לגייס מתכנתת שכירה לעבודה נצטרך לעבור ברוב החברות שבעה מדורי גיהנום (ואז עוד קצת), באפוורק אפשר להתחיל לעבוד הרבה פעמים תוך יום או יומיים, ואם אין כימיה אפשר גם לחתוך מהיום להיום.

אם יש לכם פרויקט ורוצים לנסות לגייס אנשים אני ממש ממליץ לנסות את אפוורק. הנה כמה טיפים שעזרו לי בגיוסים ואני מקווה שיעזרו גם לכם:

1. פרסמו מודעה ברורה עם דרישות כמה שיותר מפורטות. עדיף לגייס פרילאנסר למשימה ספציפית בפרויקט ואז להמשיך איתו הלאה, מאשר לנסות לגייס "מתכנת ווב" שיעשה הכל מהכל.

2. אחרי פירסום המודעה תקבלו אינסוף פניות, כולל מאנשים לא רלוונטים. מאלה שנראים לכם רלוונטים בקשו לראות קוד. לפרילאנסרים רציניים שם יש חשבון גיטהאב או פרויקטים שעבדו עליהם כבר והם יכולים לשתף, או לפחות פרויקטי דוגמה שכתבו.

3. בקריאת הקוד עדיף לקבל קוד קטן וטוב מאשר גדול ורע. תניחו שהפרילאנסר שתיקחו לא הולך לשנות את סגנון העבודה שלו בשבילכם.

4. שיחת זום קצרה יכולה להגיד לכם המון על הבן אדם ועל התקשורת שלכם איתו. תקשורת היא אפילו יותר חשובה מאיכות הקוד, וכבר נפלתי כמה פעמים בגיוס פרילאנסר עם קוד טוב ואנגלית גרועה.

5. המחיר לא חשוב - במובן הזה שפרילאנסר טוב שווה לקחת גם במחיר יותר גבוה, ופרילאנסר גרוע לא כדאי לקחת לא משנה כמה הוא זול. זיכרו שהפרילאנסר לא הולך להשתנות בשבילכם.

6. המטרה שלנו בגיוס פרילאנסר היא למצוא כמה שיותר מהר בן אדם שכותב קוד טוב ויש לנו תקשורת טובה איתו. תמיד אפשר לחתוך כשזה לא הולך (וקרה לי גם שפרילאנסרים נעלמו לי באמצע עבודה).

7. הכינו את הפרויקט שלכם. אתם לא רוצים שהפרילאנסר יבזבז זמן בהתקנות או בלהבין מה צריך לעשות. עדיף להכין מראש קבצי דוקר או מסמך הוראות מפורט שמסביר מה צריך לעשות בשביל להתחיל לעבוד.

8. דירשו תיעוד מסודר של העבודה ורק דרך הפלטפורמה של אפוורק. שווה לזכור שאתם לא באמת יודעים מי הבן אדם שעובד אתכם, ולפחות בהתחלה תיעוד טוב של השעות מוריד את הסיכון לרמאויות.

אם רק החיים היו יותר פשוטים. באמת. כי חיים פשוטים מובילים לקוד פשוט, ולהיפך, כשהחיים מסתבכים הקוד מסתבך איתם. יש אנשים שיגידו לכם שאם רק תכתבו קוד פונקציונאלי, או קוד מונחה עצמים, או בשפה כזאת או אחרת, אז הקוד יהיה פשוט ויתמודד יפה עם שינויים.

הם טועים.

קוד מסתבך כי החיים מסתבכים כמו שנראה תכף בדוגמה מ Advent Of Code. אבל אל תדאגו יש גם נקודת אור בסוף הסיפור. וגם פייתון, כי צריך קצת הפסקה מכל הקלוז'ר.

זה יעבוד גם מחר בבוקר?

זה יעבוד גם אחרי שידרוג גירסה?

זה יעבוד גם אחרי Refactoring?

זה יעבוד גם עם נתונים של פרודקשן?

זה יעבוד גם כשנעבור למערכת הפעלה אחרת?

זה יעבוד גם עבור משתמשים מהודו?

זה יעבוד גם אחרי שנחזור מגיבוי?

זה יעבוד גם כשיהיה עומס על המערכת?

שום מערכת לא עובדת בכל המצבים. ככל שנקפיד להיות ברורים לגבי המגבלות של הקוד שלנו, כך יהיה יותר קל להשתמש בו (ולשבור אותו) במערכות אמיתיות.

הי חברים,

באיחור קל אני שמח להזמין אתכם להצטרף לאחד הוובינרים הקרובים שלנו. את הוובינרים אני מעביר כל יום חמישי בעשר בבוקר, והקלטות שלהם זמינות כאן באתר בדף הקלטות מוובינרים.

אני משתדל לבחור נושאים שקשורים לנושאי הקורסים ומרחיבים אותם. אם יש לכם רעיונות או חלומות על נושאים שהייתם רוצים ללמוד שלחו לי מייל ואנסה להוסיף אותם בחודשים הבאים. זאת הרשימה לשלושת החודשים הקרובים:

בהתמודדות עם אתגרים אנחנו שמים לב לשני רצונות מנוגדים ובעייתיים-

1. חלק מהזמן אנחנו מתעקשים לפתור הכל לבד, כאילו כדי להוכיח לעצמנו או לעולם שאנחנו יכולים.

2. חלק מהזמן אנחנו מיואשים לגמרי ורק רוצים להסתכל בפיתרון או שמישהו יסביר לנו מה עושים.

הבעיה בלפתור הכל לבד היא שכשאתם לא מצליחים זה יכול לייאש ולתקוע; ואם אתם מצליחים הכל זה אומר שלא בחרתם אתגרים קשים מספיק.

הבעיה בלהסתכל בפיתרונות של אחרים ולהעתיק היא שאתם לא מאמנים את השרירים הנכונים של פיתרון בעיות, ושרוב האתגרים בחיים האמיתיים לא דומים לשום דבר שכתוב בספר.

הפיתרון לאנשים שרוצים להשתפר וללמוד הוא להתרגל לחפש רמזים: לשאול איפה אפשר לקרוא יותר על XYZ, או לברר על איזה נושאים כדאי ללמוד כדי להתמודד טוב יותר עם הבעיה, או להסתכל על פיתרונות של בעיות דומות ולנסות להתאים אותם לאתגר שלנו, או כל חיפוש דומה.

רמז מאפשר לנו לשלב - גם ללמוד דברים חדשים, וגם ליישם אותם על האתגרים שעכשיו אנחנו מתמודדים איתם. שילוב כזה, לאורך זמן, מרחיב אופקים והופך אותנו לפותרי בעיות טובים יותר.

תרגילי Advent Of Code הם המקום המושלם להתאמן על שפת תכנות חדשה, ובמיוחד כזאת שיודעת להתמודד יפה עם נתונים ומניפולציות עליהם. קלוז'ר בהחלט מתאימה להגדרה. את יום 5 הצלחתי לפתור עם טריק פשוט אחד - ועוד קצת קוד מסביבו. הנה הסיפור המלא.